תיק אודסקי מודפס

בלשית המשטרה ליאורה דגני היתה אמורה לקבל קידום  - אבל במקום זה קיבלה בוסית חדשה. אף אחד לא זוכר את התיקים שפיענחה, המפקד שלה נופש בסרי לנקה, וכל ההבטחות שקיבלה עפו ברוח. ליאורה רוצה לקום וללכת, אבל איך אפשר לעזוב כשמישהו השאיר גופה במזוודה בצבע בורדו במגרש החניה של מרכז מסחרי, ממש ליד המכולת?

חמושה במגפים שחורים, אוטו חבוט, הרגלי אכילה איומים ואינטואציות מעולות מנסה ליאורה דגני לגלות מי רצח את לנה אודסקי,  עובדת זרה, מטפלת בקשישים.  מהר מאוד מתברר ששום דבר הוא לא כמו שהוא נראה: העובדת הזרה כבר  מזמן לא מטפלת בקשישים, והשכונה אולי שקטה אבל לא מנומנמת. חוץ מזה יכול להיות שהמפקד של ליאורה, שתמיד רצה בטובתה  בגד בה הפעם, ואולי לא רק בה.  או שחברתה הטובה בגדה בה, ולא רק בה. ואולי הסיפור שלה עם גור, שעשה לה רק טוב, לא טוב לה בכלל. וזה שהאקס המיתולוגי חזר לארץ אחרי היעדרות של שלוש שנים, גם לא טוב . כנראה.

המדינה לא מתפקדת, מחלקת התברואה שובתת, ובתוך כל הזבל הזה, ליאורה דגני, הבלשית הישראלית הכי קשוחה והכי אנושית מחפשת אחר קצה חוט.